כצל נטוי

ציור זה מיוחד בכך שהוא מספר סיפור. במקור הוא ליווה סרט זכרון שנכתב על משפחתו של דוד חטואל. הציור הוקלט תוך כדי יצירה, והשתלב בסיפור כמשל על דוד ואשתו שבנו את ביתם בגוש קטיף קרוב לשפת הים, והצמיחו משפחה לתפארת, עד שמחבל רוצח שפל כרת את החיים של כל משפחתו, טלי אשתו וארבעת בנותיו, הילה, הדר, רוני ומירב. באבלו קיבל דוד החלטה והיא לא להכנע ולהתדרדר לתהומות היאוש, אלא לאזור כוחות ותעצומות נפש ולהיאחז בחיים. דוד הקים משפחה חדשה עם לימור, ונולדו להם חמשה ילדים. כעץ חדש רענן והדור, היונק שורשיו מעבר מפואר. הפרוייקט הזה שהייתי שותף לו הותיר בי רושם עז. והמחיש לי את תהליך היצירה, שלרוב הוא תנועה מבפנים החוצה, מתוך עולמי הפנימי הרוחני אל העולם הגשמי והמוחשי שבחוץ. אך לעיתים, ובמיוחד במקרה הזה, התהליך הוא בכוון ההפוך. היצירה במפגש עם דוד חטואל ואישיותו המדהימה הטביע בי חוויה פנימית עצומה ומעצימה.

אפשר לראות בציור הזה גם משל לגורלו של העם היהודי, שבכל דור ודור עומדים עליו לכלותו, ואילו תחת לכלות, כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

ואולי גם מסר אוניבסלי על היכולת המופלאה של טבע האדם, המאפשר לבוחר בכך, לצמוח מתוך חורבן.